לכסף יש דרך לגעת בנו במקום עמוק. הוא אף פעם לא רק מספרים בחשבון. מתחתיו מסתתרות תחושות של ביטחון, ערך, שליטה ופחד. אישה אחת יכולה להרגיש חרדה גם כשיש לה, ואחרת יכולה להרגיש רוגע גם כשחסר. ההבדל לרוב הוא לא בסכום, אלא בתודעה שאיתה אנחנו פוגשות אותו.
הרבה מאיתנו גדלנו על תודעת מחסור. משפטים ששמענו בבית, "כסף לא גדל על העצים", "צריך לחשוב פעמיים", "אסור לבזבז". חלקם נכונים ואחראים, אבל כשהם נצרבים עמוק, הם יוצרים תחושה מתמדת שאין מספיק, ושלעולם לא יהיה. ומתוך התחושה הזו קשה מאוד להרגיש שפע, גם כשהוא נמצא ממש כאן.
מחסור הוא הרגשה, לא רק מצב
שפע, לפני שהוא מצב חשבון, הוא תחושה של הרשאה. הרשאה לרצות, לקבל, ליהנות ממה שיש בלי אשמה. אישה בתודעת מחסור מתקשה לקבל, גם מחמאה, גם מתנה, גם הזדמנות. משהו בה כל הזמן מחכה שהטוב ייגמר. ולכן, גם כשמגיע שפע, היא לא באמת נחה בתוכו.
אני רוצה להיות זהירה וכנה כאן. אף מחשבה חיובית לא מבטלת מציאות כלכלית, ותודעת שפע היא לא הבטחה שכסף יגיע מעצמו. יש חשבונות אמיתיים, יש קשיים אמיתיים, ולפעמים צריך גם ליווי כלכלי מעשי. אבל לצד המעשי, יש רובד פנימי, ובו כן יש לנו יותר בחירה ממה שנדמה.
לפתוח יד, בקטן
המעבר מתודעת מחסור לתודעת שפע הוא לא מהפכה של יום. הוא סדרה של רגעים קטנים שבהם אנחנו בוחרות אחרת. להגיד תודה על מה שכן יש, במקום למנות רק את החסר. לקבל מחמאה בלי לבטל אותה. להרשות לעצמנו הנאה קטנה בלי להרגיש אשמה. כל אלה מאמנים את המערכת מחדש, ומלמדים אותה שאפשר להיות רגועה גם סביב הנושא הטעון הזה.
הצעד הקטן שלך
הערב, כתבי שלושה דברים שכבר יש לך והם באמת שפע בעינייך. לא בהכרח כסף, גם קשר, בריאות, רגע יפה. תודעת שפע מתחילה בלראות את מה שיש, לא ברדיפה אחרי מה שאין.
ככל שהראש נרגע, משהו נפתח. אנחנו מקבלות החלטות מתוך בהירות במקום מתוך בהלה, מזהות הזדמנויות שקודם החמצנו, ומרשות לעצמנו לקבל. השפע האמיתי הוא לא רק מה שיש לנו. הוא היכולת ליהנות ממנו בלב שקט.